חַלַת דְבַשׁ | פירוש חלומות

דבש נמצא בחלום כסף מירושה חללית, או כסף משלל או מחברה . דבש לאנשי הדת הוא מתיקות הדת, אמירת הקוראן ומעשי הצדק, ובשביל אנשי העולם הזה זו פגיעה שלל ללא עייפות . דבש זו פרנסה קטנה מפנים עייפות . אם הוא ראה שהשמים גשמים דבש, הוא מציין את צלאח א-דין . אולי דבש מעיד על מתיקות של אישה או גבר, כפי שהוא בא בחדית ' : עד שתטעמו את הדבש שלו והוא טועם אתכם. אולי דבש מעיד על דאגה, קינה, קנאה ושמירה מפני מזימות של קנאים, מכיוון שדבש אוסף זבובים, צרעות ונמלים . דבש שסונן באש ששוחררה לאחר מצוקה, נולד לאחר סוף חודשיו ואישה לאחר תום האידיד שלה, וכסף שעשוי להיות מנופח בזקאת, ידע שנחסך מכפירה וחשדנות והכוונה שאיננה ובכל זאת מוטעה . דבש טהור זה כסף . ונאמר : זה כסף בעייפות . דבש הוא תרופה למחלות . ונאמר : אכילת דבש מעידה על חיבוק ונשיקה של אהוב . ומי שאוכל לחם בדבש, הוא יתפרנס מהשלל ….

שהד ודבש : כסף מירושה כדין, או כסף משלל, או מחברה . ומי שרואה כאילו יש עד בידיו, מציין שיש לו ידע מכובד, ואם הוא רואה את זה כאילו הוא מאכיל אותו לאנשים, אז הוא קורא את הקוראן בקרב אנשים בנימה טובה . דבש לאנשי דת הוא מתיקות האמונה, אמירת הקוראן ומעשי צדק . ובשביל אנשי העולם הזה פציעת שלל ללא עייפות . במקום זאת, אמרנו שדבש מציין את הקוראן מכיוון שאלוהים יכול לתאר את דבריו כריפוי . בסמכותו של אבן סירין נאמר כי אמר : לעד יש פרנסה רבה שבעליה יכולים לקבל מבלי להתעייף, משום שהנאו לא נגע בו . דבש זו פרנסה קטנה מפנים עייפות . אם הוא ראה כאילו השמים ירדו גשם מדבש, הוא ציין את צלאח א-דין ואת הברכה הכללית, ואם הוא ראה כאילו הוא אוכל את השאהד עם דבש על גביו, אז כמה מהמביעים שנאו אותו עד שהוא הסביר זאת על ידי נישואי האם . למדנו שאדם בא אל הנביא, יהי רצון שתפילתו של האל ושלום עליו, ואמרנו : ראיתי חופה שממנה זרקו ממנה חמאה ודבש ואנשים לוקקים אותה, כך שהיא יותר מדי ממנה והיא עצמאית . אבו בכר אמר : תן לי להעביר את זה, אבל זה הקוראן, המתיקות שלו והמתיקות שלו, ואנשים לוקחים את זה . ונאמר כי הנביא, יהי רצון שתפילתו של האל ושלום עליו, אמר : ראיתי כאילו אני בכיפת ברזל, וכשדבש יורד מהשמים, האיש היה ללקק ליקוק אחד ושני ליקוק, והאיש ליקק יותר מזה . חלקם מרגישים . אבו בכר, שאלוהים יהיה מרוצה ממנו, אמר : תן לי לחצות את זה, שליח אלוהים . הוא אמר : אתה וזה. הוא אמר : באשר לכיפת הברזל, זה האיסלאם. באשר לדבש שיורד מהשמיים, זה הקוראן. באשר למי שליקק ושתי ליקקים, הלומד את הסורה ואת שתי הסורות . באשר לאלה שחשים בכך, אלה שאוספים אותה, הנביא, שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום, אמר, ~אתה צודק .~ ונאמר כי עבדאללה בן עומר אמר : הו שליח אלוהים, ראיתי כאילו שתי האצבעות האלה נוטפות דבש, ותלתליהן מכופפים . שליח האל, שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום, אמר : אתה קורא את שני הספרים . והוא ראה אדם כאילו הוא טובל לחם בדבש ואוכל אותו, אז הוא הפך לאוהב ידע וחכמה, אז הוא נהנה מכך והגדיל את כספו, כי דבש מעיד על הידע הטוב שלו, והלחם היה על שלו עזב ….

מותק אם חלמת שראית דבש, יהיה לך עושר ניכר . אם אתה רואה דבש מסונן, משמעות הדבר היא עושר והקלות, אך נטייה פנימית להגשים את רצונותיך באופן לא חוקי תלווה את חייך . אם חלמת לאכול דבש, זה מנבא שתשיג עושר ואהבה . עבור אוהבים, חלום זה פירושו ממהר להנאות זוגיות ….

והוא סיפר כי עבדאללה אמר, שליח אלוהים, ראיתי בחלום שהאצבע הזו נוטפת שומן, וזה נוטף דבש, וליקקתי אותם. אז שליח האל, שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום, אמר : אתה קורא את שני הספרים . דבש לאנשי הדת הוא המתיקות ואמירת הקוראן ומעשי הצדק, ועבור אנשי העולם הזה פגיעה שלל ללא עייפות. במקום זאת, אמרנו שדבש מעיד על הקוראן מכיוון שאלוהים אדיר תיאר את שניהם כריפוי, ולכן אמר בדבורים: ~ משקה בצבעים שונים יוצא מהבטן שיש בהם תרופה לאנשים. ~ והוא אמר בקוראן: ~ אה, אתה. אנשים באו אליך דרשה מאת אדונך ותרופה למה שיש בשדיים ~, הפסוק ….

ומי שרואה שנתן לו דבש, יש לו כסף מצד השלל שממנו זה לא נספר ….

ומי שרואה שהוא מלקק דבש מקערה, אז הוא מתחתן עם אישה. באשר למתיקות, זה מתורגם לטוב ומועיל, ומתיקות הסוכר גדולה יותר ממתיקות הדבש ….

אל-קירמני אמר: מי שראה שהוא אוכל דבש, אוסף אותו או מביא אליו, אז הוא ייפגע מכסף, שלל ושמחה, ואם הוא היה עבד משוחרר, ואם הוא היה חולה הוא נרפא, ודבש עשוי להצביע על דברי צדק ומחפש את הקוראן והידע בצורה טובה, ואולי זה מעיד על נישואין ונישואין ….

והוא סיפר כי הנביא, עליו תפילת ה 'ושלום, אמר : ראיתי כאילו אני בכיפת ברזל, ואם דבש בא מהשמיים, האיש ליקק וליקק והאיש ליקק יותר מזה, וחלקם הרגישו את זה . אבו בכר, שאלוהים יהיה מרוצה ממנו, אמר : תן לי לחצות את זה, שליח אלוהים, והוא אמר : אתה מזה . הוא אמר : באשר לכיפת הברזל, זה האיסלאם, ובאשר לדבש שיורד מהשמים, זה הקוראן. באשר למי שליקק וליקק, מי שלומד את הסורה ואת שתי הסורות, ולגבי מי שמרגיש זאת, אלה שאוספים אותה . שליח האל, שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום, אמר : אתה צודק, אבו בכר ….

ומי שראה שהקיא דבש, אז הוא חוזר בתשובה ….

אם הוא רואה שהוא מתפלל ואוכל דבש, אז אשתו תבוא בזמן שהוא צום

ומי שרואה שהוא אוכל מתוק מדבש, אז הוא לא צריך ….

ואם הוא רואה כאילו הוא מאכיל אותו לאנשים, אז הוא מדקלם את הקוראן בקרב אנשים בנימה טובה ….

ומי שרואה שהוא אוכל חמאה או חמאה, אז הוא הופך לפורה, או גידול בכספו, ושומן פרה בפרשנות עדיף על שומן כבשים ומי שרואה שהוא אוכל גבינה רכה, אז הוא מקבל רווח ממסחרו או מעבודתו , ומי שרואה שהוא אוכל דבש או אוסף אותו לביתו או שותה אותו במים, אז הוא יקבל כסף ואם הוא עבד משוחרר או אדם חולה שנרפא על ידי אלוהים, ואולי דבש מציין את דברי צדקה ובקשת הקוראן וידע, או נישואין ונישואין, ואם הוא רואה שהוא מלקק דבש מצלחת או מתוק בצלחת, הוא מתחתן עם אישה ומי שרואה שהוא אוכל סוכר, אז זה טוב וטוב. למה שהוא אומר עליו הרבה, ומי שרואה שהוא שותה יין עם אף אחד שלא נמצא במחלוקת איתו, אז הוא מכה בכסף אסור ביחס למה ששתה ממנו, ונאמר שהוא יסבול חטא גדול, ומי שרואה שהוא שותה יין או משהו אחר שמשכר, אז אסור לו כסף בלי אלכוהול, ומה שלא ממה שאינו שיכור הוא כסף מותר בו הוא הונה וכל מי שרואה שהוא שיכור מאלכוהול , ואז הוא יכה בכסף אסור, ומאותו כסף נופל לשלטון, ואם הוא שיכור בלי שתייה, אז הוא ייפגע מצער חמור ואם החולה רואה שהוא שיכור, אז מותו, ומי שרואה שהוא שותה יין עם עם שנותן להם את הכוס, זה מעיד על התרחשות האיבה ביניהם והסכסוך ומי שרואה שהוא נלחם בכוס, אז הוא מצביע על רוע וסכסוך, וכל מי שזה לא , הוא שתה לשתות ונבהל מזה, כי העניין בו הוא נמצא הגיע לסופו ונאמר שחייו נגמרו. אם יש כאלה שנשארו מחייו, כמות זה ומי שרואה שהוא סוחט יין, הוא משרת את הסמכות ועובד על ידיו זה משנה אם החולה רואה שהוא קיבל כוס יין או אחר ושתה את זה עד הסוף, זה כוס המוות…

זה בחלום פורה ועשיר לאלו שקנו אותו בסכנה . ומי שחילץ דבש מאלקווה יקבל כסף מותר . ואם לקח דבש ולא השאיר דבר לדבורים, הרי זו ביזיון לעם . ודבורי החייל הן עדות ליריבות . מי שהורג דבורים ינצח אויב, והרג דבורים לא מהלל את החקלאים, כי פרנסתם היא ממנו . ודבורים מציינות את המלומדים ואת העבודה הקשה ואיסוף . ודבורים הן בן אנוש כמשקה מסוכן. ברכה גדולה היא יתרון למי שמלווה אותו . ואם מלך רואה שהדבורים נאספות עליו ועקצו אותו, הרי הם עם שמשתף פעולה ונזק יפגע בו, ואם הוא הורג את הדבורים, אז הוא מכחיש אותן . וראיית דבורים מעידה על השגת מנהיגות ופגיעה בתועלת . ודבורים מציינות את צבא האיסלאם, כשם שארבה מציינת את צבא הכופרים, כמו גם צרעות, ודבורים עשויות להתייחס למי שמגלה ורואה . ראה גם זבובים ….

לעיתים נדירות, אדם בא לאבן סירין ואמר שראיתי דבש מחלב שהובא עד לשים אותו, ואז הובא דבש אחר, והוא שם אותו, מורח אותו ושפך עליו קצף, אז הכנתי אותי ו החברים שלי אוכלים מהקצף הזה, ואז סובבו את ראשו של גמל וגרמו לנו לאכול גם ממנו. אבן סירין אמר: זה עלוב מה שראיתי בשבילך ועבור חבריך. באשר למי שנשפך לתוכו, הרחיב אותו, מה שלא נכנס ליצר של משהו, ולגביך לאכול את תסכולו, הוא נעלם, ואינך מרוויח מכך כי הקב~ה אומר. באשר לחמאה, היא מתייבשת. באשר לגמל, זה בדואי וראשו מתפרש על ידי ראש הערבים, והוא מפקדו של עומר נאמן נאמן עבדול עזיז, ואתה חזר בתשובה עליו, ודבש הוא דבר שאתה מעטר בדבריך ….

האם אתה יכול ללמוד ביטוי של חלומות? לחלופין הוא מתנת אלוהים נותן אותה למי שיחפוץ פולחן , כפי שמקובל בקרב המגזר גדול של מעברי הגבול של חלומות , ואנשים ? האם מדובר במדע שניתן לרכוש וללמוד ואז להתקדם בו – על פי כישרונותיו – או שהוא ממשיך ברמה אחת בו כתוצאה מיכולותיו , שלא ניתן לעלות עליהן? האם זו מיראשה שבעליה מנותק , או שמא ספקולציות והנחות , וההנחה מפספסת ופוקדת? כלומר ברור מי שקורא את הספר הזה , המחבר נוטה להיות מודע גם בהבעה גבוהה, וכן בחר לצאת אלוהים על ידי חלק מן הנביאים, שלום עליהם Kyousef, אברהם, יעקב, ומוחמד, והצטיין כשרבים של המלווים הנכבדים אבו בכר, עומר ואיישה, ואחרים, אבל זה לא מדע שפרסה נולד עם בעליו, לא רק עם המריחואנה, ואם מעבר החזון הוא אחד מבעלי שני הסוגים האלה עדיף ודעתו נכונה יותר, אך הדבר אינו גורם לנו לסגור את הדלת ללמד את החזון מלבד שני הסוגים הללו ! כן , זה מבטא את החזון של פיזיונומיית הדלת או את ההשראה הניתנת לקנאה, אבל יש לי כאן שאלה פשוטה : מי מסווג כשני סוגים אלה של לא שליחים של אבות קדומים, מלווים וחסידים של מוערכים? למי יש לתת לאחרים זכות זו היא השליחים – השלום עליהם . ? אולי ביניהם היה מוחמד, יהי רצון שתפילת האל ושלום עליו, כשהעיד על כמה מחבריו על עליונותם במדעים ובידע כלשהו. לכן, הוא העיד בפני אבו בכר, שאלוהים יהיה מרוצה ממנו, להצטיין בהיבט זה, לעומר בהיבט ההשראה, ולאבן עבאס במדע הפרשנות וכן הלאה, ישנן שאלות רבות, אך השליח , עליו השלום ושלום עליו, אלוהים יתהלל ושבח, אמר: ~ מה שנאמר בגחמה (3) שזה אינו אלא גילוי מרמז (4)~. מנקודה זו אנו מנתחים את השאלה כדי למצוא את התשובה דרך הבנתנו את הטקסטים, וסיפורי בסטאראדאנה שהתקבלו למעברים בכירים, מה אנו מוצאים? אנו מוצאים כי מענק מדע האלוהי הזה מקורו, אבל זה יכול להיות למד ולמידה באמצעות לימוד כיצד לבטא זאת כאשר אלה בשורה , של השליחים צדיקים, או הצטיינו בו שבאו אחריהם, שראה אותו מן העם מדע זה . זה מייעד נקודת מבט זו, הופעתם של הרבה מלווים בצד זה ומלמדים אותו בידי שליח אללה עליו השלום . הבה נביט בדבריו של אבו בכר, שלום הנביא עליו בהזדמנות אחת כשהוא נחתך מחזונו של הנביא שהוא : אבן שיהאב אמר : ראה את השלום הנביא עליו חזון שאמר ווקסא לאבו בכר : ~ הו אבו בכר, ראיתי שקניה הקדים אותך ואני תואר Vsbaktk Bmrqatin וחצי ~ , הוא אמר : הו שליח אללה, אללה Iqdk לחסדיו וסליחתו, ואני חי אחריך שנתיים וחצי, שהוזכר על ידי Suyuti בגדול ומיוחס לנכסי אבן סעד '1'). כאן אנו מגלים שהנביא עליו השלום מביא את ביטויו של אבו בכר כאילו נותן לו תעודת בריאות על ביטוי זה . . אנו מוצאים בתפקיד אחר חזון אחר אומר, שהוא : עליו שלום, אמר לו : ~ ראיתי אם אני בא המוני לעבור Vagamtha בפה שלי מצאתי את הגרעין Aztna Vlfeztha , אז לקח Vagamtha אחר שבו גרעין Vlfeztha מצא, ו אז לקח Vagamtha שלישי נמצא הגרעין של Vlfeztha ~ , אז אבו בכר אמר : תן לי לעבור את זה. הוא אמר : הוא אמר : ~ תחצה את זה .~ הוא אמר : זה הצבא שלך שנשלחת לברך ולהרוויח, והם ישליכו איש, והוא יבקש אותם בתפקידך, והוא יקרא להם . הוא אמר, ~ כמו כן אמר המלך .~ נאמר על ידי אחמד במוסנאדה, כאן הבחין כי השליח, שיהיה עליו תפילת אלוהים ושלום, כאשר התבקש ממננה אבו בכר לחצות אותו, לא החמיא לאמת, ולולא ידיעתו על כושר ההמצאה של אבו בכר, הוא לא היה מסכים לתוף, והבחין כאן שהשליח האצילי אמר זאת . הזמן לאבו בכר : ~ גם קינג אמר ~ , העידו לו עדות גבוהה לבריאות דבריו . מישהו אם אתה יכול לומר : כי אבו בכר, אשר בהשראת המדע הזה קיים שום מקום לטעויות עם אותו, ולהגיב בשלב זה של נוף שלקראת אבו בכר וראה אותו, כאן, חוטא בנושא אחר, והדבר מוכיח כי זו המדע לומד, היא עשויה להצליח ללמוד אם הוא נכשל ועשוי לטעות . ראה עמדה אחרת זו . אבן עבאס, שיהיה אללה מרוצה מכך שקרה שאיש הגיע אל שליח אללה עליו השלום, אמר : ~ ראיתי הלילה בשמשית חלומית '1 ' טננזב '2 גהי, מותק, ואני רואה אנשים Atkvvon כולל `3` Valmcetkther ועצמאית, ואם הסיבה ( 4` ) הוא הלך מן האדמה אל השמים, וראיתי אותך לקח את הכסף, אז אדם נלקח בעצם אחרי שאתה, גבר אחר נלקח למעשה על ידו, ואז אדם אחר נלקח על ידו והוא ניתק אותו ואז הוא באמת הגיע אליו . אבו בכר אמר : הו שליח אלוהים, אבי אתה ואלוהים הרשו לי פלברנה אמר לו, שליח אללה : ~ אובארבה ~ , ו ב פרסי הרומן : ~ דרך ~ אבו בכר אמר : אסלאם החופה הוא . כפי עבור Antef של דבש גהי, את Valmcetkther הקוראן Hlaute Tntef מן הקוראן ואת העתיד . הסיבה לחיבור מן השמים אל הארץ, את הזכות אתה זה לוקח לו את ויאליק אלוהים, ואז לוקח אותו אדם ויאלו אותו, ואז קח לו אדם אחר ויאלו אותו, ואז קח לו אמא n ינתק אותו ואז יחבר אותו ויאלו אותו . הוא אמר לי, שליח אללה, אבי אתה נורה או התגעגעתי? ו הוא אמר הנביא עליו השלום : ~ ? הייתי קצת והחטיא כמה אבו בכר אמר : על ידי אלוהים, הוי שליח אלוהים, אמרת לי מה עשיתי לא בסדר? הוא אמר :~ אל תקלל ,~ מוסכם . כתר עם הפסקה ארוכה מודרני זה וזה : כי אבו בכר כאן היה לא לפגוע בכמה מילים שלו ובכך להגיב על גבר שאומר : כי אבו בכר, אשר מבטאת את החזון או הבחנה והשראה יש מקום לסיפור של מות הקדושה של הבעה, למדתי את החזון . מי שהיה איתו לפני הנביאות לא הזכיר את הביטויים חזונות מהם . אלא, לדעתי, הם בוגרי בית הספר של מורה האומה, שנהגו לשאול אותם כשהם ראו אותם, והוא לעתים קרובות אמר להם כשעבר על ידינו : ~ מי מכם ראה חזון .~ כמו מוסלמי Sahih `2` , ואת האנשים אמרו מדע : כי היתרונות של שיחה זו : אינדוקציה מודעת החזון, ואת השאלה לגבי הפרשנות, ואת שלום הנביא עליו כדי ללמד אותם את הפרשנות של חזיונות וסגולות , וכלל אותו מהחדשות על הנעלם, זה כפי שאתה רואה מדי יום משיעורי הנביא עליו השלום על אוזני המלווים, בהם לא רק מלמדים, אלא מלמדים ומדברים ומסבירים ומתפתחים , והולה הצטיינו בביטוי חזונותיהם הם קלטלאמיב בידי מורם, חלקם הצטיינו במדע הפרשנות, וחלקם הצטיינו בפסיקה, חלקם הצטיינו במדע הירושה, וחלקם הצטיינו ב מודרני מדע, זה לא פלא שישנם כמה מהם הצטיינו המדע של ביטוי . ואם נקבל זאת . תיאוריית למידה תיאורטית, כמו גם יכול להיות בקיא ב זמננו כמה מדעני מדע הביטוי האם אלה יכולים ללמוד אמנות זו לאחרים, והשקפה זו עשויה להיות זרה לחלקם במדע זה, אך אולי ת'רגם של מדע זה דומה יותר להשראה ופיזיונומיה כאילו זה חיקוי של השליחים ומצא מבוכה מהצד הזה , ומנקודת מבטו של הכותב שדעה זו מינורית ומחייבת אחרים לעשות את מה שלא נחוץ. זה נאמר למי שמפר את מי שמנסה לשאול על חזונות וללמוד את הביטוי. אל-נוואווי אמר, והגיב על החדית 'של סמארה בן ג'ונדוב : אם הנביא התפלל בבוקר, הוא בא אליהם בפנים ואמר: ~ האם מישהו ראה האם היה לך חזון אתמול? ~ זה כולל את הרצוי לשאול על את החזון ולקחת יוזמה לפרש אותו ולזרז אותו בתחילת היום, והוא כולל את המותר לדבר על ידע ופרשנות של החזון וכדומה . האימאם אבן אל- סעדי אמר ( 2/442 ) , והעיר על הפסוק שאללה מעניק לשיחות פרשנות של יוסף : כי במקור ביטוי של חזון, מדע המבע המדעי המשימה שאלוהים נותן לו למי שהוא רוצה מעבדיו, וכי מדע האדם יתוגמל על הוראה ולמידה . ולפיכך הוכיח כי עומר בן אל- חטאב שאל את הנערות האומייות כטמיפ בשם טפראלראא בתור טהדהיב אבן חג'אר (12 \ 399 ). על פי אבן סעד בשיעורים (7 \ 124 ): סעיד בן מוסייב אמור היה להביע את חזונם של אנשים , והוא לקח אותו מהילדה שמות אבו בכר ולקח את שמות אביה ולקח לו את אבו בכראן וולר סול כארים. עליו השלום . אבן עבד אל- בר כמו בתא המטען ( 1/313 ) מעיר על הראיון גם סמרה : ההאדית הזו מעידה על כך לכבוד חזון המידות והסגולות ; מכיוון שהוא, יהי רצון שתפילת האל ושלום עליו, רק ביקש ממנה שתגיד לו ותעביר את זה הלאה . וכדי שהמלווים ידעו לדבר על פירושו, והשייח 'מוחמד אבן עבד אל-ווהאב אמר, כמו באוסף ספריו ( 5/130 ), מדע הביטוי הוא מדע אמיתי שאלוהים מברך אתו צוואות מהפולחן . הוא גם אמר (5 \ 143 ): ההתגלות היא ידע אמיתי של אלוהים מוזכר בקוראן, ועל זה נאמר : לא משקף את החזון יחיד הוא אחד של המלומדים Ptooelha, כי זה הוא ההתגלות של החלקים . האם הזהיר רחמי Shatibi של אלוהים אישורים (2 \ 415): כי אין יתרון ומצעפת נותן לו Alnaa עליו שלום רק פטור, אך ניתן מודל האומה שלו, זה מלמד אקסטרפולציה, וכי נתן את ההתגלות כדי לו, ועמו היה נתון טוב חזון . אבן חג'אר אמר : דוחק בחזון החינוך המדעי וביטויו בצד שמאל והשמטת השאלה והקללה בסגולה של מה שהבוגר כולל גישה לחלק מהעלומים ולסודות החפצים . ה דבריו . אז אם יש ללומד את הכלים של הידע הזה של הידע של הקוראן, הסונה, שליטה בשפה הערבית, הפתגמים והפרוטוקולים של ידע זה, אז מה מונע ממנו ללמוד את הביטוי ואז לבטא אותו? אני חושב שזו זכות לגיטימית, והידע רחב ואינו מוקף בה, אך נקודת המבט שלי חייבת להיות סטודנט שמיטיב עם הידע הזה ומיטיב לייצא אותו לאחרים שניחן באלוהים כדי לפשט את מידע ולהקל עליו בפני הנמענים. אסור לנו לפתוח את הדרך לציבור שאין לו את הכלים של אמנות זו ממי שפותר בעצמם ומקופח על סמך חלום חולף . הנה תמונות מוחות אבסורד פשוט של כמה מהם : חלק פלסטין יש בחצר המסגד הגדול מחכה Akhosv צבא, אשר יגיע לבית של אלוהים לטהר מן Tdnashm ופילת מטוסי מרשמים בילו מבוססים על חלומות ולכן והרשימה עוד ארוכה על האם אתפלא שהעם שלנו הפך לאומה של חלומות? אפילו פולחן נכנס לחלומות מכל שעריו, הסתכל בליל הכוח, אתה מוצא אותו מוגדר באמצעות חזונות, ומסתכל לצדקה כדי למצוא את המניע הגדול ביותר שלה, אומרים המתים לאנשים האלה ! אנשים רבים רואים שדלת הצדקה אינה נפתחת עד שידו של איסידק מסביר את חלומו כמי שקשור לדלת . האם אתה רוצה דוגמאות נוספות ותמונות גדולות יותר? מאת אלוהים, חלקם משליכים אישה בזנות בגלל חלום בו הוא ראה אישה, אז לקח לעצמו על ידי קריאת כמה ספרים שהיא נואפת, אז הוא התגרש ממנה ! ישנם גם הטוענים כי שליח השלום אללה עליו הגיע אותו חלום והורה לו Nhah, וכן כאשר הוא נעשה מודע אנשים והחל לעבוד ב חזיונות אלה ! הדפדפן, עבור למשל, באינטרנט צופה אלוהים הקוונטים Il מנתח מסות כי עיינו ומצא מבוסס על חזון מכאן או משם, ואולי בדיחות מה שקראתי מאשר כי מהדי היו לצליינים כזה וכזה, ואת האירוע של דוקר עולה לרגל שלפי החשד פירסינג כי האנטיכריסט שבנה את החזון ראה אותה בליל האירוע ! הכותב תוהה שאלה חשובה : מתי להעיר את האומה של חלומותיה לקחת אותו ומצורפת המדע על הזמן של המדע? למדע יש את התנאים, הכלים והשיטות שלו, שאי אפשר להתגבר עליהם. הידיעה שהביטוי של מדע אשרף לא שווה שום בן אנוש להביע חזונות חייב להיות ידיעה על הקוראן ומילותיו. אם הוא ראה משהו , למשל, משהו, עליו לשקול תחילה את הקוראן, הקישור נמצא בין החזון למצב הפסוקים המקשרים ביניהם כאן ולתת דוגמאות : הספינה, למשל, עשויה לעבור כדי לברוח מדברי האל. הקב~ה : הקב~ה אמר : ~ הצלנו אותו ואת בעלי הספינה ~ ( עכביש : 15). ועץ עשוי לעבור דרך הצבועים לאמירת הקב~ה : ~ כאילו היו עץ מגובים ~ (אל- מונאפקון : 4). התינוק עלול לעבור ליד האויב על אמירתו של הקב~ה : ~ אז פרעונים הרימו אותו כדי שיהיה להם אויב וצער . ואפר עשוי לעבור דרך פעולתו הבל הביא של הקב~ה האומר : משל לאלה שלא האמינו על ידי אדונם את מעשיהם כאפר שבעזרתם התחזקה הרוח ( אברהים יח, יח). כך השמש, השליח, שיהיה עליו תפילת אלוהים ושלום, קבע את העקרונות והכללים הבסיסיים לאמנות זו, והוא נהג לספר לחברים על ספרותם וסוגיהם ושאל אותם על חזונותיהם והביע אותם עבורם . דוגמאות והיבטים שלו הוזכרו בקפלי הספר, כך שאין צורך לחזור, אך עליו לדעת כאן כי חזונות הנביאים נכונים. מאת אלוהים, חובת ההוצאה לפועל על פניו, או שהיא מגיבה לדימוי הסמלים, וסמלים אלה מוסברים על ידי השליח, יהי רצון שתפילת האל ושלום עליו, לחבריה, ואז הם צופים בהם מתממשים כעובדות מהותיות מוחשיות . זו אחת החוויות שעברו המלווים הללו, ולכן הם הרוויחו מכך ובהמשך, שאלוהים יהיה מרוצה מהם . כמו כן יש לדעת מה מקורותיה של אמנות זו, שזמן האביב הוא אחד התקופות הטובות ביותר לחזונות, בהתבסס על אמירתו, שלום וברכות אלוהים עליו : ~ כאשר הזמן מתקרב, חזונו של המאמין. כמעט לא משקר . ” (1) מספרים מוסלמים, וציינתי בפניו וכי משמעותו שווה. לילה ויום וזמן האביב הזה מתגבר בקנאה . . עליו לדעת גם את ערכי האנשים המספרים את חזונותיהם עליו, ולכן חזונם של עובדים פשוטים אינו חזונם של אנשי העמדות והמלומדים, ועליו לדעת על ארצותיהם, תורתם וזמנם של החזון . כמו כן, עליו לדעת כי אריות וציפורים – למעט מה שנדיר – הם בביטוי גברים וכי חיטה, שעורה, דבש, צמר וברזל הם לעתים קרובות כסף, ולכן לאמנות זו יש כללים ולא קל להשיג אותה. במקום זאת, יש ללמוד אותו ולהתלמד בידי מג'יד שהוא מושלם עבור אלה שרוצים ללמוד, ואת אלוהים אני מכיר ….

לאל : חזונו מעיד על רכישת מנהיגות ופגיעה בתועלת . הדבורים מציינות את אנשי המדבר ואנשי עבודה קשה ורדיפה אחר השתכרות, החזקה, איסוף והרכב . ומה העידו החוקרים, המשפטנים ובעלי הסיווג, כי דבש הוא תרופה, והדבורים עוררו בו השראה והיוו השראה לייצורו והבינו אותו בידיעתו . אולי זה הצביע על החיילים והחיילים, כי יש לה נסיך ומנהיג, וזה שפירית, ויש בו חיות ופרדות, ונאמר שדבורה היא אדם שהוא פרי פורה של סכנה גדולה, כך שמי שמכה בקבוצת דבורים, או לוקח אותם או מכה מהבטן, הוא יתפוס שלל וכסף בלי אספקה או עייפות . ואם מלך רואה שהוא תופס מקום של דבורים, אז הוא מקצה לעצמו עיירה מלאה מתים, וההכנסה מותרת . אם הוא נכנס לליבה שלה, אז הוא מרוויח את מלך הקורה ומרוויח אותו. אם הוא הוציא ממנו דבש ולא השאיר דבר לדבורים, אז הוא שולל אותם ולוקח את כספם . אם הוא נפגש איתו ועם העוקץ שלו, אז הם משתפים פעולה ונזק נגרם לו, ואם הוא הורג אותה, אז הוא מדיר אותם מאותו אזור ….

זה נמצא בחלום על פנים שונות, שכן לחם לבן מעיד על פרנסה טובה ורווחה . ולחם שחור מעיד על מצוקה בחיים, ונאמר : כל כיכר מציינת חוזה כסף, שהוא אלף, מאה או עשרה בהתאם למעמד הרואה ומה מתאים לו . ולחם מר הוא לחם מר . לחם מתוק יקר יותר אם הוא כמו דבש או סוכר . וכל מי שאוכל לחם בצואה, הוא אוכל דבש בשעווה שלו . הלחם המשובח ביותר הוא התנור הבוגר . זה מעיד על האיסלאם מכיוון שהוא עמוד התווך של הדת, עוצמת הנפש וחיי הנפש, והוא עשוי להתייחס לחיים ולכסף שהם עוצמת הנפש . הכיכר עשויה להצביע על תוכחה ועל הנושא, ואולי האם המטפלת שאיתה צלאח א-דין ושמירת האישה, והלחם המטוהר ממנו מעיד על חיים טהורים, ידע טהור ועל האישה הלבנה והיפה . מי שרואה שהוא מפריד לחם בין אנשים לחלשים והוא תלמיד ידע, אז הוא ישיג מהידע את מה שהוא צריך, ואם הוא מטיף, אלה הטפותיו ומצוותיו, אלא אם כן האנשים שלקחו את צדקתו ממנו מעליו, וצדקה היא עפר העם . ומי שרואה אדם מת נותן לו לחם, כי זה כסף או פרנסה שבאים אליו מיד של מישהו אחר . ומי שרואה לחם על העננים, על הגגות או על צמרות הדקלים, אז הוא רותח, וכך גם כל המכירות והאוכל . אם רואים אותו כאילו הוא נרמס על הקרקע, אז זה שגשוג גדול שמוביל לאומללות . מי שרואה אדם מת לוקח לו כיכר לחם, או שהוא רואה אותו נופל ממנו באש, או בשטח פתוח, או בזפת, והוא בטל, אז הוא כפירה אליה הוא נקרא, ו פיתוי שאנשים נופלים אליו, ולכן הכיכר היא חובו, ואם הייתה לו אישה חולה, היא נספתה, ואם היא הייתה חלשה בחובות, היא מושחתת . ומי שרואה שהוא אופה לחם אז הוא מבקש לבקש קצבה לבקש גמלה קבועה. אם לחם מגיע במהירות למדינה ומקבל כסף בידו . ואמירתך היא כיכר אחת של פוריות, ברכה ופרנסה, ואחרים ביקשו זאת . ואם היה רואה כיכרות רבות מבלי לאכול אותן, היה מוצא את אחינו . אם יש לו כיכר שעורה, זו פרנסה מטרידה, ואם הוא רואה כיכר קרום, הוא מדלל את פרנסתו, ואם נותנים לו חתיכת לחם והוא אוכל אותה, זה מעיד על כך שחייו בחוץ חייו פג. אם הוא לוקח חתיכה, אז גבר הוא חמדן . ולארג'ף לאישה רווקה . לחם נקי ובשל של הסולטאן הוא הצדק וההגינות שלו, והיצרן יש עצות להכנתו . לחם תירס וחומוס הם צמודים ויקרים . ואם הוא ראה לחם על הזבל, זה זול . ולחם רחב הוא לחם רחב וחיים ארוכים . ולחם מעיד על דאגות חסרת דאגה . ולחם שעורה למי שלא נוהג לאכול אותו הוא צר ויקר, כי אוכלים אותו במחירים גבוהים . ולחם חם הוא צביעות ופרנסה בזה החשד, כי האש נשארת בו . ומי שרואה כיכר תלויה במצחו, זה העוני והצורך שלו . והלחם המכוסה בבגדים הוא כסף רב, שאינו מיטיב עם הבעלים ואינו משלם עליו זקאת . לחם בייגל צר בפנסיון לאכילה מכיוון שהוא נאפה רק על ידי נזקקים . ומי שרואה כאילו הוא אוכל לחם בלי לאכול, הוא יחלה לבד וימות לבד . ולחם שאינו מבושל מעיד על חום גבוה . והלחם המדבר לעניים הוא חולה והחמיץ את מה שהם קיוו לו : נאמר : זה מעיד על הילד . אכילת לחם פלאפי היא פרנסה, ונאמר : מעדן הלחם הוא קצר מועד או מעט רווח . ומי שרואה שיש לו שני שבבים ביד, הוא אוכל מזה ומכאן, ואז הוא מצטרף לשתי האחיות . והכיכר זכתה הרבה . עוגות וחרקים בריאים לגוף . לחם רקוב זול יותר, ואם יש לו כנפיים, הוא רותח . ולחם שבור, פוריות, רוחב ורווח נעים . וכיכר אשתו או בנו או בערך שלם או דרהם . והחלק היבש של הלחם מעיד על הצורך כעובר . עוגה היא מסע, וכניסתה למי שאינו מסוגל לאכול אותה היא עדות לדאגה, מר ומצוקה . והרוך הוא מסע, והוא עשוי להצביע על קלות הקשה, ורכותו היא תהילה, והכל רע . ולחם רקוב הוא שחיתות בדת, כפירה מהאיסלאם ושחיתות במצבה של האישה . השברים השונים מעידים על רווחים מצדקה או צביעות . ועיסת הלחם היא ידע שימושי וכנות בדיבור ובמעשה . הקליפות הן צביעות, חנופה וצביעות ….

גשם : מעיד על רחמיו של אלוהים, דתו, הקלה ועזרה, ידע, הקוראן והחוכמה, מכיוון שמים הם חיי הבריאה וטובת האדמה, ובאובדן הרס האנשים והבקר והשחיתות העניין ביבשה ובים, אז מה דעתך אם המים שלהם הם חלב, דבש או שומן . זה מעיד על פוריות, שגשוג, מחירים זולים ועושר . מכיוון שהוא הסיבה לכל זה, והוא מופיע, וכיצד, אם מדובר בחיטה, שעורה, שמן, תמרים, צימוקים או אבק ללא אבק, וכן הלאה, מה שמעיד על כסף ופרנסה, וזה עשוי להצביע על צרכים לרדת מהשמיים כמו ארבה, ברד או רוח, במיוחד אם הם נמצאים בו אש או מימיו היו חמים, כי אלוהים, כבוד לו, ביטא בספרו את מה שגילה לאומות ייסוריו עם גשם, כמו האומר הקב~ה : ~ וגשמנו עליהם, כך הגשם של האזהרים .~ ואולי מסומן על ידי מרדה ודם שנשפך, במיוחד אם מימיו היו דם . ואולי המחלות והמחלות מסומנות על ידי אבעבועות שחורות והציור, אם זה לא בזמן ובזמן שהוא מזיק לקור שלה ולנקודה הטובה שלה, וכל מה שפוגע באדמה ובצמחיה ממנה מזיק לגופים שנוצרו גם ממנו וגדלו בו, אז מה אם הגשם היה במיוחד בבית, כפר או יישוב לא ידוע, ואולי זה הצביע על מצוקתו ויסוריו של הסולטאן, כמו יריבים וסדרים, במיוחד אם זה היה גשם עם חיים, וכן הלאה . בין עדויות הייסורים, ואולי עדויות לרפואה, לתבונה, למניעה ולחופשה עבור מטיילים, בעלי מלאכה וכל מי שעובד באוויר הפתוח, כי אלוהים אדירים אומר : ~ אם יש בך נזק מגשם .~ מי שראה גשם ציבורי במדינה, אם העם היה בפריון ירוד, מחירם היה זול, אם עם גשם כפי שהוא ראה אותו, או על ידי חסד שלו, או ספינות שהציעו אוכל . ואם היו בדיכוי, ייסורים ומחלות, אז זה ייעלם מהם אם הגשם היה מועיל באותה תקופה, ואם הוא היה מזיק או שיש בו אבן או אש, מכפיל את מה שהם נמצאים בו, ואת תדירות איתם בהתאם לחוזק והחולשה של הגשם . אם זה היה ריסוס, העניין קל לראיה . ומי שרואה את עצמו בגשם או לכוד מתחת לגג או קיר, אז הוא מזמין נזק באמצעות דיבור ופגיעה . או שהוא היכה ככל שהגשם היכה בו, או שהוא נפגע על ידי מנקז אם הוא היה חולה, או שזה הזמן שלו, או שהמקום היה המקום שלו . באשר לאסור מתחת לחומה, או שהוא נעדר מעבודתו או מנסיעתו או בגלל מחלתו או מסיבת עוניו, או שהוא כלוא בכלא על פי המסקנות בכל היבט זה מקום בו ראה את עצמו ועם התגברות ראייתו ומה בערותו, אלא אם כן שטף בגשם מטומאה, או טיהור ממנו לתפילה, או שוטף את פניו במים, כך ראייתו נכון, או שהוא נשטף בטומאה שהייתה על גופו או על בגדיו, אם הוא היה כופר, הוא הפך מוסלמי, ואם הוא היה חדשני או חוטא הוא חזר בתשובה, ואם הוא היה עני, אלוהים העשיר אותו, ואם הוא קיווה צורך עם הסולטאן או מישהו כמוו הצליח אותו, והוא הרשה לו את מה שהוא עשוי להזדקק לו . וכל סוג רצוי למינו, כי הוא ראוי לשבח, וכל סוג ששונא את סוגו שונא . ואבן סירין אמר : אין הקלה בספר אלוהים אדיר אם יבוא שם הגשם, הוא מעונן, כמו שאמר הקב~ה : ~ וגשמנו עליהם גשם .~ והוא אמר : ~ ואנחנו התקלחנו אבנים עליהם .~ אם זה לא נקרא פרג 'גשם הציבור הרחב, לפסוק : ~ וירדנו משמים, מים מבורכים ~ , ואמרנו כמה מהם : גשם מראה שיירת גמלים, וגמלי השיירה מראים גשם . והגשם הכללי הוא אבסורדי, ואם הוא רואה שהשמיים גשמו חרבות, אז אנשים נגועים בוויכוחים ומריבות, ואם יורד גשם של אבטיחים, הם חולים, ואם יורד גשם בלי עננים, אז הוא לא מכחיש את זה. , כי הגשם יורד מהשמים . ונאמר שהוא הקלה ממקום שאין בו תקווה, ופרנסה ממקום שלא נחשב . המילה גשם ומים שנופלים וכדומה, נכונה יותר בפירוש מהמילה גשם ….

פרשנות השמיים, האוויר, הלילה והיום, רוחות, גשמים, זרמים, ליקוי חמה, רעידות אדמה, ברקים, רעמים, קשתות קשת, בוץ, שמש, ירח, כוכבי לכת, עננים, ברד, שלג וכפור, השמיים מעידים על עצמם, אז כל מה שירד ממנו בא לו מקבילו מאלוהים, אין בו שום סיבה, כמו שאש נופלת ממנו בתפקיד, אנשים סובלים ממחלות, כאב, אבעבועות שחורות ומוות . ואם נפלה ממנו שריפה בשווקים, מהולל ומרומם הוא הנמכר עמו מהמכירות . ואם היה נופל בדונמים, במקומות נדירים וצמחים, הייתם מזיקים לאנשים, והצמח נשרף ופגע בו בברד או בארבה, ואם יורדים ממנו עדויות לפוריות, פרנסה וכסף, כמו דבש, שמן, תאנים ושעורה, אז אנשים היו מטילים גשמים מועילים, הדבר שירד מהשמים יועיל לו, ואולי השמיים הצביעו על כך שכוחו של הסולטאן ושל עצמו, בגלל עליונותם על הבריאה וחוסר יכולתם להגיע אליו , עם החזון שלהם והתנודתיות בכוחו, וחולשתם לצאת מתחתיו . מה שנראה ממנו ובו או שירד בו ועליו, אינדיקציות לטוב ולרע, ואולי זה הצביע על ארמונו, בית רכושו, חצריו ובית כספו, אז מי שעולה אליו על ידי שלום או סיבה, יגיע לגובה עם המלך . ויש לו, ואם היה עולה אליה ללא סיבה או שלום, הוא היה חווה פחד גדול מהסולטן, והוא נכנס לשפע רב במפגש שלו או במה שקיווה לו או ממנו . אם מצפונו האזין, הוא ריגל אחר הסולטאן או התגנב לבית הכסף שלו ולארמון שלו כדי לגנוב אותו . ואם הגיע לשמיים, הוא הגיע למטרת העניין, ואם היה חוזר ארצה, הוא יינצל ממה שנכנס אליו, ואם הוא נפל ממקומו, הוא ניזוק במצבו, על פי מידת פקודתו בנפילתו, ומה נשברו איבריו עבורו, ואם מי שהגיע לשמיים היה חולה כשהוא ער, אז הוא לא חזר לארץ, נספה מטעמו, ונשמתו גם עלתה לשמיים . ואם הוא ישוב לארץ, הנזק הגיע למטרתו ואנשיו מתייאשים ממנו ואז הם יינשמו, ברוך השם, אלא אם כן זה גם בזמן שהוא יורד בבאר או בחפיר ואז לא יצא מזה , שכן זהו קברו בו הוא חוזר לאחר שובו, וזו בשורה טובה על המוות לאיסלאם, מכיוון שהכופרים אינם פותחים להם את שערי גן העדן, ונשמתם אינה עולה אליו . באשר לראות את הדלתות, זה עשוי להצביע על כך שאם תגדיל את הריבית, אם אנשים נמצאים בחלק מהראיות שלה, או בחזון יש זבובים, דבורים, ציפורים וכדומה וכדומה, ואם העם נמצא יובש, גשם וגשם, אלוהים אדירים אמר : ~ אז פתחנו את שערי השמים במים שופכים. ~ בפרט, שהפונדק בו מראה חמלה, פורייה, כמו אבק וחול ללא אבק ונזק . אבל אם אנשים השליכו מהם חצים, אם היו בעדות כלשהי למגפה, אז נפתחו בפניהם דלתותיה . ואם החצים פוגעים בכל מי שנפגע ומדמם, אז זו הפקעת סמכות על כל בן אדם עם החץ שלו, ואם הכוונה שלהם היא לאוזניים ולעיניים, זה משפט של סטיית החצים שלהם, אשר חובם של כל מי ששמיעתו או ראייתם ייכחדו בו . ואם הם נפגעים, הם אוספים אותם ומרימים אותם, אז הם מקלקלים מאלוהים, כגון ארבה, וזנים של ציפורים כמו דרורים, גזרי ומן, קלקולים וחצים בגלל הסמכות בג'יהאד וכדומה, או פרנסה ומתנות שעבורם הוא פותח את כספי בתיו ותיבותיו, ובאשר לקרבת גן עדן, זה מעיד על קרבה לאלוהים, וזה עבור אנשי הציות וה מעשים טובים . אולי זה מצביע על ההפרעה אדם שנמצא במצוקה, המתקשר, שמקבל את התחינה שלו ונענה, כי כשמתפללים בעין לכיוון השמים, ואולי זה מעיד על קרבה וקרבה לאימאם, לעולם, לאבא, לאבא הבעל והאדון, וכל מי שנמצא מעלייך בתואר, האשראי מבוסס על נחישות של כל אדם בערנותו ובדרישתו ועוד את שנתו, ומה שנפל במצפונו . לגבי נפילת השמים על האדמה אם הוא נוסע, זה יכול להיות גם בגלל סמכותו של החולם והראשים שמעליו, בין אם אב, בעל או אדון וכדומה, וזה עשוי להצביע על כך נופלים על האדמה הצחיחה, או שהאנשים רומסים אותה ברגליים לאחר נפילתה בזמן שהם היו חאמיד, והם לקחו חלק מהם מעידים על פרנסה, פוריות וכסף, שכן הם גשמים מועילים בעלי משמעות רבה, וערבים קוראים לגשם שמיים, כי הוא יורד ממנו ….

** הידע של עבדאללה בן עמר בן אל-עאס . בסמכותו של עבדאללה בן עמר – שאלוהים יהיה מרוצה משניהם – הוא אמר : ראיתי בו הרדום רואה כי אחת האצבעות שלי שמנה ובשנייה דבש, אז כשהזכרתי את זה לשליח אלוהים, שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום, הוא אמר : ( קראת את ספרי התורה והפורקן ) והוא נהג לקרוא אותם ….

האשיש : הוא דו קיום של בעלי חיים ובקר, וזה כמו כסף העולם שממנו כל אדם מקבל את מה שהאדון שלו חילק ופרנס אותו עבורו, כי הוא מחזיר בשר, חלב, חמאה, גהי, דבש, צמר , שיער ומוך, אז זה כמו כסף שבו כוחם של אנשים נמצא . אולי הערבה מתייחסת לכל מקום שמרוויח את העולם, מקבל ממנו, נודע ממנו ומיוחס לו, כמו למשל בית הכסף והשוק . בפרט ה- Nawwir עשוי לציין את שוק החליפין, צורפים ומקומות זהב . נאמר כי הנביא, יהי רצון שתפילת האל ושלום עליו, פירש את האחו עם העולם וירוקותו, וכי הוא, עליו השלום, אמר : העולם הוא ירוק מתוק. מתיקות, כל מה שנופל על פיהם של גמלים מעיד על המותר, וכל חומצה בו מעידה על מה אסור ומה משפיע עליהם, רמאות ומרירות . ומה שצומח מהצמח הוא תרופה שיש לטפל בה, היא מחוץ לכסף ולפרנסה, ומעידה על מדע, חוכמה ודרשות, והיא עשויה להצביע על כסף חוקי טהור . ואם הוא חמוץ בטעמו, אז החומציות שלו נובעת מהמצוקה והסכסוך בהשגתו ועייפותו . לא משנה מה היה זה רעיל קטלני, זה הצביע על חוסר מזל אסור, לוקח את העולם לפי הדת, את דלתות הגרימה, החדשנות והגחמות, וכל מה שיוצא מהפה ונכנס אליהם מהגרוע מכל . אבל אם הוא ראה אנדיב : ולקפל Kalksberh : ואת כמו של נשים עם מרירות, חום, Vhmum והצער וכסף הוא חראם . נאמר שכאשר אדם נפל על האדמה ונפל בהודו, הריח שלו היה תלוי על עץ בזמן שהוא היה עצוב ובכה על עצמו . זה עשוי להצביע על דאגותיו בהמשך, והתגמול הוא עם תכשיטי גן העדן, המתווספים אליו ללא כוסברה וקימל וכדומה . כל מה שנבט מהאדמה הוזכר באיסור בספר או בסונה, או סיבה שהייתה ראויה לאשמה בימים ההם, זה מעיד על היכולת בדיבור ובפרנסה, כמו כופתאות, עץ, שום, מלפפון, עדשים ובצל , ומה יש לצמח שם השולט בגזירתו, שמשמעותו חזק יותר מטבעו או, נישא עליו תומך במהותו, כמו מנטה שממנה נגזרים ההספד וההספד, למרות שהוא קטניה . כמו גם האיים, שהם אלסנר בצער ובאש . לא משנה מה צמחים אשר צומחים ללא זרעים ואין להם שורשים על הקרקע, כמו כמהין ופטריות, זה מצביע בקרב העם על מצר, הריון וצאצאי זנות, ועל מי שלא מכיר את השושלת שלהם, והכסף מציין את הזרע. , תרומה, צדקה וכן הלאה . מי שרואה את זה כאילו הוא באחו או חשיש שהוא יכול לאסוף או לאכול, אז אני מסתכל על מצבו, ואם הוא עני הוא מתעשר, ואם הוא עשיר הוא גדל ועשיר, ואם הוא סגפני בעולם הזה שרוצה את זה, ואז הוא חוזר אליו ומרתק מזה . אם עבר מאחו לאחו, הוא נסע במרדף אחר העולם ועבר משוק אחד לשני ומתעשייה אחת לאחרת ….

ומי שרואה כמה מהצדיקים מן המת הופך לחיים בארצו, כי אותה עיירה תזכה באנשיה בפוריות, הקלה וצדק מאפוטרופוסיהם, ומעמד ראשם, אל-חסן אל-בסרי, שאלוהים ירחם עליו, הוא כשיר כאילו הוא לובש צמר, ובאמצעו שרשרת ורגליו קשורות, ויש לה משטח של דבש, שעומד על מזבלה. ידו הייתה טנביר שהכה בו, בזמן שהוא היה מבוסס על הכעבה, אז סיפרתי את חזונותיו על אבן סירין, והוא אמר : באשר למגן הצמר שלו, הוא עלה אליו, ובאשר למעילו, כוחו הוא בדת האל, ובאשר לדבש שלו , אהבתו לקוראן ופרשנותו לאנשים, ולגבי איפוקו באדיקותו. רגליו, ובאשר להכות בטנבורה, להפיץ את חכמתו בקרב העם, באשר לסמכותו על הכעבה, הוא פונה לאלוהים, יהא מהולל ומעלה ….

באשר לצרכים : נאמר שזה מתן עוול, ונאמר שזו עדות ההקלה, ומי שרואה שזה חדש, צערו נעלם . אם יש לו כסף, עליו לשלם לזכאת על כספו . ואם הוא רואה שהוליד שרפרף רב והיה במסע, הוא לא נוסע והדרך מנותקת . אכילת בתולה : לתפוס אותה ולהשיג אותה, אסור כסף בצער . אולי זה היה נאום שהוא הצטער על חמדנות, ומי שהעלה את האירוע היה סטטי, הוא היה מוציא חלק מכספו על בריאות . ואם הוא היה שואל, הוא בדרך כלל מוציא את כספו . אם ידוע על מקום האירוע, כגון ההדחה, הרי שהוצאותיו ידועות על פי רצונו . אם זה לא ידוע, אז הוא מוציא כסף לא חוקי על משהו שהוא לא יודע שהוא לא מתוגמל עליו ולא מודה עליו, וכל זה בחסד של נשמה . כל מה שיוצא מהבטן של אנשים ובעלי חיים מהירושה, זה כסף, אבל הניתוח והאיסור שלו, ככל שהוא מריח, מלוכלך ואנשים פוגעים בו, אלא אם כן זה משהו יקר מאוד מבתוליהם של אנשים שהוא כמעט בוץ, זה הם או פחד מסמכות . אם הוא מציג לא מוסרי חדש יותר לבגדיו, ואם הוא מכיר לו את מכנסיו, הוא כועס על אשתו ושומר עליה את הנדוניה שלה, ואם הוא רואה שהוא יצר מקום וכיסה אותו בעפר, אז הוא מכסה כסף . האחרון על עצמו נפל לחטא . אם הוא גרם למחלה ממושכת במיטתו, כי הוא עושה זאת רק כשהוא ער, ומי שאינו מסוגל לקום, וחזון זה מעיד גם על עזיבתו של האיש מאשתו . ונאמר מי שראה שהוא אוכל לחם בתירוץ, ציין שהוא אוכל לחם עם דבש כשהוא ער, ונאמר שזה מנוגד לסונה . אם עשה צרכיו שלא בכוונה, אז נשא אותו בידו, כי הוא מבורך בשקית דינרים אסורים על פי כמות הצואה ומי שרואה שזה קורה בשווקים העוברים, או במרחצאות ובקהילות, מציין את זעמו של אלוהים נגדו והמלאכים, והוא זוכה לשערוריה גדולה, לאובדן גדול ולהופעת מה שהאדם מסתיר וזה גם מעיד על מחסור שהוצג לחזון החזון . אם זה מתרחש בפח אשפה או בחוף הים, או במקום שאינו מכחיש זאת, זוהי עדות לטוב ולהסיר דאגה וכאב . אם הוא רואה כאילו אדם ידוע זורק אותו עם חלק מגללי העם, אז זה מעיד על עוינות, אי הסכמה ואי צדק, והוא ייחשף למי שזרק אותו איתו, ופגיעה גדולה . וכמות האנשים הגדולה נבלה גם מעידה על מכשול בתנועות, והדרישה לנזקים רבים . כתם הוא פרסטזיה אנושית, מחלה או פחד . זה גם סימן טוב למעשיו המכוערים, ובדקנו שזה ממה שהם מרוויחים . באשר לאומללות : מדובר בנאום שמכיל השפלה, כך שמי שמסכן את עצמו יסבול ממצוקה, ואם הוא נמצא בקרב העם, הוא ייפול לקלון . ומי שרואה את זה כאילו מישהו אחר התעלף בזמן שהוא מרחרח, אז הוא יעבור את זה . מי שרואה את זה כאילו הוא בתפילה ורוח לא מסריחה ממנו, הוא מחפש צורך, וקורא לאלוהים להקלה, ומדבר מילים שמכילות השפלה, והעניין ההוא הופך להיות קשה עבורו ….

חלק מהמביעים אמרו כי שתיית מה שעשוי מסוכר, דבש, צימוקים וכו 'אם זה מתוק, אז פרנסה והטבה מותרים, ואם זה חמוץ אז אסור לספק, ואם זה מאוד מר אז אין בזה טוב, והוא עלול להתפשט בכסף אסור עבור חלקם ….

ומי שרואה שהוא עושה כיבוי במה שאסור לבצע כביסה באותה צורה כמו מי שלא מבצע את ההדחה שלו ונאמר שמי שעושה אבלה עם חלב או דבש טוב בדת ….

ג'עפר אל-סאדיק אל-חילווה אמר: יש הרבה כסף וחוב כנה, וחתיכה ממנו מעידה על הצ'יבלה שבנו וחברו או בן לוויה, וחתיכת שכר היא מילה נחמדה והמתוק הטוב ביותר הוא שצבעו לבן, ונאמר כי חזון המתיקות היבשה מבחינת המשפט הוא מה שרכש מהתנהגות המלך לאחרים, ואם הוא צהוב זה יש בו עצב כלשהו, ולגבי הבלגן וכדומה, פרנסה מותרת, ואולי לנשק אישה ומישהי יבשה זה כסף שקשה ולח ממנו שונה בו ויש שיש שנאו אותו מכיוון שהוא מכיל צהבהבות, ונאמר שזה מעיד מחלה, ונאמר שמדובר בכסף רב ובחוב טהור, והחתיכה ממנו היא נשיקה מילד או מאוהב, ונאמר שאלח'ביאה היה שיחה נחמדה וטובה בעניין של הפנסיה, כמו גם המודל וחלק גדול ממנו מעידים על פרנסה רבה בכוח ובסמכות אלא אם כן נוגעים בו באש, ולכן נגיעה בו מעידה על איסור, דיבור או סולטנות. באשר למה שמונח במתיקות מעיד על מותרו של חסן מלהט, ונאמר כי כל מה שעשוי מתוק, בכל דרך שהיא, מכל סוג שהוא, בין אם זה סוכר, דבש, מולסה או סירופ חרובים, ראוי להערכה , מזונות, טובות ותועלת, במיוחד לאלו שאוכלים אותה, כמו למולסה, זה כסף ותועלת ….

ונאמר כי מי שראה שהוא אוכל דבש ודבש, חלק מהמביעים שנאו את זה עד שפירשו את זה עם נישואי האם ….

אבן סירין אלשאהד אמר פרנסה רבה לבעליה מצד אחד מותרת בלי עייפות, כי האש לא נגעה בו, ודבש היה פרנסה קטנה מצד אחד שהוא נגע באש, ואם הוא ראה דבש ירד משמים במשך שנה, חזונותיו הצביעו על צלאח א-דין ועל הברכה הכללית ….