חולם על אנשים מתים אוכלים אוכל

ומי שרואה שהוא נוסע עם אדם מת, הוא מבולבל מזה ….

ונאמר שמי שרואה אדם מת לובש בגדים טובים הוא סימן שאלוהים מרוצה ממנו, ואם הוא רואה אותו אחרת, אין בזה טוב ….

ומי שיראה שהוא מחפש את האמת של אדם מת, הוא יחפש את הביוגרפיה שלו במקרה של חייו ….

ומי שרואה שהוא מת בבית הקברות, ומאמין שהוא מת הרבה זמן, אז הוא ייסע רחוק וילווה את הבורים ואת אנשי המוסר והשחיתות ….

…אבו סעיד, המטיף, אמר: ~מי שרואה שהוא שוטף את המתים, אז איש דת מושחת חוזר בתשובה על הידיים שלו .~…

…אם הוא רואה את המתים עם בגדים מלוכלכים, או כאילו הוא חולה, אז הוא אחראי על דתו בינו לבין אלוהים אדירים, במיוחד ללא העם ….

אם הוא רואה אותו מתרחק ממנו או מתנגש עמו, כאילו הוא מכות אותו, הוא מציין שהוא חטא, ואומרים שאם הוא ראה אדם מת הוא הכה אותו, אז הוא דורש חוב ….

ומי שרואה שאדם מת מקיים עמו יחסי אישות, זה מצביע על כך שהפרשת כספי המת הגיעה למחפש ….

…ומי שרואה שהוא לקח את המתים לקברים, יעשה את האמת ….

…באשר לתכריכים, מי שרואה שהוא בדה תכריך לאדם מת, אז זה מונפק ממנו ביחס לזה במקרה של המתים, הטוב והשכר והתגמול. ואם התכריכה היא למחייתו והיא ידועה, אז היא מגיעה למחפש מאותה צרה ועייפות, ואם זה לא ידוע אז עדיף. ומי שרואה שהוא לקח תכריכים מתים, ואם הוא מאנשי צדק, אז הוא עובד בידע מדויק ומוזר, ואולי הוא השיג כסף מצד אסור, ואם זה מאנשי שחיתות, אז זה מצביע על היעדר דתו ובלבולו באנשים ומי שרואה כאילו הוא עטוף בתכריכים כמו מתים עטופים קשורים בראשו וברגליו זה מעיד על מותו, ומה שלא היה קשור כמו הגופה של המתים, זו עדות לשחיתות עניינו, וככל שהתכריך פחות, זה קרוב יותר לחזרה בתשובה, ואם זה גדל, אז זה רחוק יותר, ומי שרואה שהוא מפריד בין התכריכים או מפריד ביניהם, אז הוא עושה חסד, ומי שרואה שהוא מחפש מעטה אך לא מוצא אותו, זה לא מחמוד. מישהו הגיע אליו עם תכריכים, כי הוא השיג ברכה ומי שרואה שהוא קוטף תכריכים של מתים, הוא ירחם עליהם, הוא ילך בדרכו, ומי שרואה שהוא לוקח תכריכים מתים, אם הוא היה מאנשי צדק אז הוא עבד עם ידע זר מדויק ואולי הוא קיבל כסף מצד אסור, ואם הוא היה מהעם המושחת אז זה מעיד על חוסר החוב שלו ומעוות את זה על אנשים ומי שרואה את זה כאילו הוא עטוף בתכריכה כפי שהוא עטוף המתים נקשרים בראשו וברגליו, כי זה מעיד על מותו, ומה שלא קשור כמו גופת המתים הוא עדות לשחיתות עניינו, ופחות תכריכים הם, זה קרוב יותר לתשובה, ואם זה גדל, זה רחוק יותר ומי שרואה שהוא מפריד בין התכריכים או מפריד ביניהם, אז הוא עושה חסד ומי שרואה שהוא מחפש תכריכים אבל לא מוצא אותו. זה לא אצל מחמוד, ומי שרואה שאדם בא אליו עם תכריכים, זה יקבל ברכה, ומי שרואה שהוא קוטף תכריכים של מתים, הוא ירחם עליהם….

…אם ראה כאילו נתן למתים בגד שלא פרסם או לבש, הרי שמדובר בפגיעה בכספו או במחלתו, אך הוא נרפא ….

ומי שרואה שאדם מת טבע בים, או שמה שנדרש מטביעה מבחינת המשפט, אז הוא טובע באש, כי אלוהים אדירים אומר: ~ מחטאותיהם טבעו והביאו אש ~….

ומי שרואה אדם מת לובש בגדים ירוקים, חזונותיו מעידים כי מותו היה סוג של עדות ….

אם הוא רואה כאילו עם ידוע קם ממקום שלובש בגדים חדשים ומאושרים, אז הדברים יחיו עבורם והם רודפים אחריהם, ואקבל והמדינה מתחדשים עבורם, ואם הם מתאבלים או את בגדיהם טמאים ואז הם נעשים עניים ומחייבים מוסריות ….

…לעיתים רחוקות, אדם הגיע לאבן סירין והוא אמר, הוא ראה אדם חותך לבן מראשיו, אז הוא לקח את הלבנים והשאיר את החלמונים, אז אבן סירין אמר, תגיד לאיש, הוא בא אלי לעבור אותו אליו. , הוא אמר, ספר לו עליך, הוא אמר שלא. הוא הורה לאחד מחבריו להביא אותו למישהו מבית המשטרה, לשאת אותו אליו ולהודיע ​​לו שהוא פטר את המתים וגנב את תכריכיהם, אז הוא אמר שאני מעיד לך שאני חוזר בתשובה לה ' ולא אחזור לזה ….

אם הוא רואה את דודו מצד אמו או את מי שרואה את זה כאילו הוא חי מת, אז הוא מברך כופר או נואף חוזר בתשובה ….

ומי שרואה שהמת קוצר, אז הוא עשה טוב ויפגוש את מה שעשה בהמשך, ברוך השם ….

ואם הוא רואה את האדם המת עסוק או עייף, אז זה מסיח את דעתו במה שהוא נמצא בו, ואם הוא רואה כאילו סבו וסבתו בחיים, אז אלה חיי הסבא והניבוי ….

אם הוא רואה אדם מת מתלונן על ראשו, אז הוא אחראי לרשלנותו בעניין הוריו או הבוס שלו, ואם הוא מתלונן על צווארו, הוא אחראי לבזבז את כספו או למנוע ממנו ידידות עם אשתו . אם הוא מתלונן על ידו, הרי שהוא אחראי על אחיו, אחותו או בן זוגו, או השבועה שנשבע בשקר . אם הוא מתלונן לצידו, הוא אחראי לזכותה של האישה . אם הוא מתלונן על הבטן, הוא אחראי על זכויות האב וקרובי המשפחה, ועל כספו . אם הוא רואה שהוא מתלונן על האיש שלו, אז הוא אחראי לבזבז את כספו ללא הנאתו של אללה . אם הוא רואה אותו מתלונן, את הירך, אז הוא אחראי לחמולתו וכורת את רחם, ואם הוא רואה אותו מתלונן על רגליו, אז הוא אחראי להרס חייו בשקר ….

ומי שרואה שאדם מת התגרש, אך לא דיבר אליו ולא נגע בו, חזונותיו מעידים על כך שהוא מרוצה ממנו, כי צדקתו הגיעה אליו לאחר מותו ….

ומי שרואה שאדם מת חי בזמן שהוא מסגד, אז הוא בטוח מייסורי אללה ….

מי שרואה שאדם מת חי, זה יהיה טוב ומאושר, במיוחד אם האדם המת מבולבל ….

ומי שרואה אדם מת לובש בגדים מלוכלכים או כאילו הוא חולה, אז הוא אחראי על דתו בינו לבין אלוהים אדירים, במיוחד ללא העם ….

…זה נמצא בחלום על פנים שונות, שכן לחם לבן מעיד על פרנסה טובה ורווחה . ולחם שחור מעיד על מצוקה בחיים, ונאמר : כל כיכר מציינת חוזה כסף, שהוא אלף, מאה או עשרה בהתאם למעמד הרואה ומה מתאים לו . ולחם מר הוא לחם מר . לחם מתוק יקר יותר אם הוא כמו דבש או סוכר . וכל מי שאוכל לחם בצואה, הוא אוכל דבש בשעווה שלו . הלחם המשובח ביותר הוא התנור הבוגר . זה מעיד על האיסלאם מכיוון שהוא עמוד התווך של הדת, עוצמת הנפש וחיי הנפש, והוא עשוי להתייחס לחיים ולכסף שהם עוצמת הנפש . הכיכר עשויה להצביע על תוכחה ועל הנושא, ואולי האם המטפלת שאיתה צלאח א-דין ושמירת האישה, והלחם המטוהר ממנו מעיד על חיים טהורים, ידע טהור ועל האישה הלבנה והיפה . מי שרואה שהוא מפריד לחם בין אנשים לחלשים והוא תלמיד ידע, אז הוא ישיג מהידע את מה שהוא צריך, ואם הוא מטיף, אלה הטפותיו ומצוותיו, אלא אם כן האנשים שלקחו את צדקתו ממנו מעליו, וצדקה היא עפר העם . ומי שרואה אדם מת נותן לו לחם, כי זה כסף או פרנסה שבאים אליו מיד של מישהו אחר . ומי שרואה לחם על העננים, על הגגות או על צמרות הדקלים, אז הוא רותח, וכך גם כל המכירות והאוכל . אם רואים אותו כאילו הוא נרמס על הקרקע, אז זה שגשוג גדול שמוביל לאומללות . מי שרואה אדם מת לוקח לו כיכר לחם, או שהוא רואה אותו נופל ממנו באש, או בשטח פתוח, או בזפת, והוא בטל, אז הוא כפירה אליה הוא נקרא, ו פיתוי שאנשים נופלים אליו, ולכן הכיכר היא חובו, ואם הייתה לו אישה חולה, היא נספתה, ואם היא הייתה חלשה בחובות, היא מושחתת . ומי שרואה שהוא אופה לחם אז הוא מבקש לבקש קצבה לבקש גמלה קבועה. אם לחם מגיע במהירות למדינה ומקבל כסף בידו . ואמירתך היא כיכר אחת של פוריות, ברכה ופרנסה, ואחרים ביקשו זאת . ואם היה רואה כיכרות רבות מבלי לאכול אותן, היה מוצא את אחינו . אם יש לו כיכר שעורה, זו פרנסה מטרידה, ואם הוא רואה כיכר קרום, הוא מדלל את פרנסתו, ואם נותנים לו חתיכת לחם והוא אוכל אותה, זה מעיד על כך שחייו בחוץ חייו פג. אם הוא לוקח חתיכה, אז גבר הוא חמדן . ולארג'ף לאישה רווקה . לחם נקי ובשל של הסולטאן הוא הצדק וההגינות שלו, והיצרן יש עצות להכנתו . לחם תירס וחומוס הם צמודים ויקרים . ואם הוא ראה לחם על הזבל, זה זול . ולחם רחב הוא לחם רחב וחיים ארוכים . ולחם מעיד על דאגות חסרת דאגה . ולחם שעורה למי שלא נוהג לאכול אותו הוא צר ויקר, כי אוכלים אותו במחירים גבוהים . ולחם חם הוא צביעות ופרנסה בזה החשד, כי האש נשארת בו . ומי שרואה כיכר תלויה במצחו, זה העוני והצורך שלו . והלחם המכוסה בבגדים הוא כסף רב, שאינו מיטיב עם הבעלים ואינו משלם עליו זקאת . לחם בייגל צר בפנסיון לאכילה מכיוון שהוא נאפה רק על ידי נזקקים . ומי שרואה כאילו הוא אוכל לחם בלי לאכול, הוא יחלה לבד וימות לבד . ולחם שאינו מבושל מעיד על חום גבוה . והלחם המדבר לעניים הוא חולה והחמיץ את מה שהם קיוו לו : נאמר : זה מעיד על הילד . אכילת לחם פלאפי היא פרנסה, ונאמר : מעדן הלחם הוא קצר מועד או מעט רווח . ומי שרואה שיש לו שני שבבים ביד, הוא אוכל מזה ומכאן, ואז הוא מצטרף לשתי האחיות . והכיכר זכתה הרבה . עוגות וחרקים בריאים לגוף . לחם רקוב זול יותר, ואם יש לו כנפיים, הוא רותח . ולחם שבור, פוריות, רוחב ורווח נעים . וכיכר אשתו או בנו או בערך שלם או דרהם . והחלק היבש של הלחם מעיד על הצורך כעובר . עוגה היא מסע, וכניסתה למי שאינו מסוגל לאכול אותה היא עדות לדאגה, מר ומצוקה . והרוך הוא מסע, והוא עשוי להצביע על קלות הקשה, ורכותו היא תהילה, והכל רע . ולחם רקוב הוא שחיתות בדת, כפירה מהאיסלאם ושחיתות במצבה של האישה . השברים השונים מעידים על רווחים מצדקה או צביעות . ועיסת הלחם היא ידע שימושי וכנות בדיבור ובמעשה . הקליפות הן צביעות, חנופה וצביעות ….

אם הוא רואה שהוא שופט בקרב העם, ולא טוב לו להמציא את הצדק והלא הוגן בפסקי הדין שלו, והוא לא עושה צדק, כי אם הוא היה מושל שהודח, ואם היה נוסע, הוא היה חוצה את הכביש, אחרת ברכותיו של אלוהים עליו משתנות באסון שהוא יוכה בו ….

מי שמדקלם את סורה אן נאס מוגן מפני חוסר מזל ומוגן מפני השטן וחייליו ולחישותיהם . אבו סעד, שאלוהים יהיה מרוצה ממנו, אמר : העיקרון הבסיסי ביחס לחזון מסוג זה הוא שהמעבר מנהל את חזון המספר נגדו בפרק זה, ואם הפסוק שהוא ראה שקרא היה פסוק מבטיח של רחמים, הוא היה נותן לו רחמים, חסד, ביטחון ואושר, ואם זה עונש, הוא הזהיר אותו לחטוא שמגיע לו. והוא יעץ לו לנטוש את החטא שהוא מעורב בו, או שהוא התכוון לבצע אותו ….

…אם הוא יראה שאנשים יוצאים לג'יהאד, הם יסבלו מניצחון, כוח וגאווה ….

ומי שרואה משרתת המציגה את עצמה בפני העם כבריון, אז היא תהיה מרדה שאדווה במקום ההוא, ובאשר לאמנציפציה, גיל ההתבגרות והסטירה, היא מתפרשת בשכונה בניגוד למה שהוזכר קודם לכן בעבדים ….

…ומי שרואה את אחד מכרכי הפגמים של האנשים ואת הטמטום שלהם, ומה שאין לו שום תועלת או קורא ממנו משהו, אז הוא נעלב מהעם וידוע ביניהם בביוגרפיה המחפירה. תאונה רעה כשהיא ערה היא בכל מקרה טובה, ואם משהו מכחיש, אז זה לא מחמוד ….

…ומי שרואה את ראשי האנשים חתוכים במדינה, או בתיקייה, או בבית, או בשער, ראשי העם יבואו לאותו מקום ויתאספו בו ….

ואם הוא מקרב פשוטי העם שאינו מסוגל עוול, הרי זה אסור ועשוי להקל על צער, ואם בעל החזון עשיר, הוא משלם לזכאת על כספו ….

…הוא הערב והערב, וראייתו עשויה להצביע על פחד, ואולי בשיא הגורל, הנשיאות, ההתקדמות, הצורך בסגן טוב ואוסר . אולי היא הצביעה על הגבה, על האב, האם או הפרופסור. אם בחלום הוא הפך לאימאם והתפלל עם אנשים שפנו אל הצ'יבלה בטוהר מוחלט, לא יותר ולא פחות, בה, ואם הוא ראוי לאפוטרופסות, לפסיקה, או להתמודד עם מה שמועיל לעם, זה יקרה לו, וייתכן שהוא נכנס בעצמו בערבות או בחסות קבוצתית או שהוא השתתף בעם שמקווה לטוב מהם, ואם הוא התפלל עם אנשים אחרים מלבד הקיבלה, הוא בגד בחבריו וקנה את הכפירה שלו , וייתכן שהוא ביצע משהו אסור והעם מבקש ממנו את זה איתו, ומי שרואה שהוא מצווה על עם בתפילה אז הוא עוקב אחר מצב בו הוא מסתגל לאחר שנשיקתו ישר, תפילתו הושלמה, או שהוא מזמין אנשים או אוסר עליהם . ומי שרואה שהוא מוביל אלמונים במקום לא ידוע ולא יודע מה לקרוא, אז הוא לכבוד המוות . ואם אישה רואה שהיא מובילה תפילת גברים, היא מתה כי היא לא מתאימה להנחיית התפילות, אז זה רק כשהיא מתה לפניהם כשהם מתפללים עליה . כמו כן, אם הוא רואה אדם שאינו מהראם שאינו יודע להתפלל או לקרוא, אז הוא מוביל עם, וכל מי שרואה שהוא מתפלל בעם העומד בישיבה, אז הוא לא עובר על זכויותיו, אבל הם נופל בזכויותיו, או שחזונותיו מצביעים על כך שהוא מתחייב לעם חולה, ואם הוא מתפלל איתם בישיבה בזמן שהם עומדים ויושבים אז הוא לא מתקצר בעניין שהוא משתלט עליו, אם הוא מתפלל עם עם שעמד וישיבה, אז הוא ממלא אחר פקודת העשירים והעניים, ואם הוא מתפלל איתם בישיבה בזמן שהם יושבים, אז הם מקללים על ידי טביעה או גניבת בגדים או עוני . אם הוא רואה שהוא מתפלל עם נשים, אז הוא מקיים את הפקודה של עם חלש. אם אם העם בצד שלו, או שהוא שוכב ולבש בגדים לבנים, והוא מכחיש את עמדתו, והוא לא קורא בתפילתו או אומר טאקביר, אז הוא ימות ואנשים יתפללו עליו . אם המושל רואה את עצמו מוביל את העם, הוא מבודד וכספו נעלם . מי שמתפלל עם גברים ונשים ישיג שיפוט בקרב העם אם הוא ראוי לכך, אחרת הוא יוכל לתווך ולהתפייס בין אנשים . וכל מי שרואה שהוא השלים את התפילה עם העם, המשימה שלו תתמלא, ואם תפילתו נקטעת, האפוטרופסות שלו נקטעת ופסיקותיו ודבריו אינם מיושמים, ואם הוא מתפלל לבד והעם מתפלל באופן פרטני, ואז הם בחוץ . ואם הוא מתפלל תפילה מיותרת, הוא נכנס לערבות שלא תפגע בו, ואם העם הפך אותו לאימאם, אז הוא יירש ירושה . אם הוא חושב שהוא מוביל אנשים, ולא קורא טוב, אז הוא מבקש משהו והוא לא מוצא אותו . ומי שמתפלל עם עם על גג, אז הוא יעשה טוב לאנשים ויהיה לו מוניטין מבחינת ההלוואה או הצדקה שלו ….